גזר דין בתיק ת"פ 3568-05-11

ההרשעה

1.       הנאשם הורשע ביום 13.3.13 בביצוע תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק], בנסיבות של סעיף 382(ב)(2) לחוק, לאחר שתקף שלא כדין קטין, שעליו הוא אחראי.

לאחר שמיעת ראיות קבעתי כי בבוקר יום ה-14.4.10 זומן הנאשם לבית הספר בו למד בנו הקטין, יליד 1997, בעקבות התנהגות קשה של הקטין. לאחר שנכנס לשטח בית הספר רדף הנאשם אחר הקטין, הקטין ברח, נפל ארצה והנאשם תקף אותו באגרופים ובעט בו. קצין הבטחון של בית הספר הפריד בין הנאשם לבין הקטין.

הטיעונים לעונש

2.       ב"כ המאשימה הדגישה את חשיבות הערכים המוגנים שנפגעו, בהם שמירה על שלמותם הפיזית והנפשית של קטינים ושמירה על שלמות המשפחה. היא ציינה כי מהעדויות עלה שהתקיפה היתה רבת עצמה, כשהקטין היה במצב של חוסר אונים, הן מבחינה פיזית, לאחר שנפל ארצה, והן מבחינת פער הכוחות בין אב לבן. היא ציינה את התקיפה לעיני כל, בחצר בית הספר, כנסיבה מחמירה, המלמדת גם על פוטנציאל האלימות הטמון בנאשם, שלא חשש לנהוג כפי שנהג בפרהסיה. התובעת ציינה כי לא ניתן להתעלם מכך שאחד מהגורמים שהובילו את הנאשם לפעול כפי שפעל הוא התנהגותו של הבן, המאופיינת בקשיים מיוחדים, כפי ששמענו מאנשי בית הספר ומהנאשם, התנהגות שמציבה אתגר לא פשוט לאב, כהורה. לנאשם חסרים כנראה הכלים להתמודד עם התנהגותו של הקטין, וגם בהתנהגות הנאשם בבית המשפט ניתן היה להבחין שהוא מתקשה לשלוט בכעסיו. לכן, ציינה התובעת, ראוי היה שהנאשם יפנה לקבל עזרה באפיק טיפולי-שיקומי, אלא שהנאשם סירב לעשות כן. היא ביקשה לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה כנע בין מאסר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועד שנה אחת מאסר בפועל, הכל - לצד מאסר מותנה, קנס וצו מבחן.

לצורך מיקום הנאשם בתוך מתחם העונש ציינה המאשימה את העובדה שיש לו אמנם עבר פלילי בעבירות רלוונטיות, אך זה ישן למדי (1992) ומהשנים האחרונות עומדת לחובתו הרשעה בעבירות תכנון ובניה. היא ציינה את התנהגות הנאשם בבית המשפט כמלמדת על הצורך בהרתעה אישית. עם זאת, ציינה כנסיבה לקולא , כי שליחת הנאשם למאסר יהיה בה כדי לפגוע במשפחת הנאשם, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט השיקומי. לכן אין למצות את הדין עם הנאשם. לכן ביקשה להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, אשר יכול וירוצו בעבודות שירות.

3.       ב"כ הנאשם ציין את הרקע לארוע נושא כתב האישום. מדובר בנאשם שבראש מעייניו - הדאגה למשפחתו. לא בכדי קראו לו המורים לבוא לבית הספר כשהתעוררו הקשיים עם בנו, שכן ידעו, על בסיס נסיון העבר, שהוא אכן יבוא ושהוא זה שיכול להשתלט על בנו. הסנגור הפנה בענין זה לעדות מנהלת בית הספר, שאכן העידה כך. הסנגור ציין כי מדובר בילד בעל מאפייני התנהגות קשים ביותר, אשר מתנהל נגדו כיום הליך פלילי בגין נשיאת נשק. הנאשם לא עזב את בנו, תמך בו, פיקח עליו, מימן לו סנגור פרטי ומלווה אותו לשירות המבחן באופן תדיר. במקרה שלפני הגיע הנאשם לבית הספר על מנת לחנך את בנו. לדברי הסנגור, המקרה דנן הוא כשלונו היחיד, ומבלי להקל בו ראש - אין זה ראוי לשלוח אותו למאסר בגינו. הערך המוגן, לדברי ב"כ הנאשם, הוא מתן מסגרת וחינוך לקטין, ובכך חפץ גם הנאשם.

הסנגור ציין את חלוף הזמן מאז הארוע, פרק זמן שבו לא היו ארועי אלימות נוספים. הוא הדגיש את הקושי לפניו ניצב הנאשם בכל השנים בהן היה תלוי ועומד כתב האישום דנן נגדו. עוד הוסיף כי הנאשם מושתל כבד, אשר לפני 12 שנים סברו שנותרה לו כחצי שנה בלבד לחיות. עוד הוסיף כי גם טובת הקטין מחייבת שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל.

4.       הנאשם בדבריו האחרונים שב וטען שנגדר לו עוול. הוא אמר שמדובר בטירוף, רק בנו לנגד עיניו. יצויין כי לאורך הדיון (כמו גם בדיוני ההוכחות) קרא הנאשם קריאות מספסל הנאשמים. לדבריו: "גם אם צריכים לערוף לי את הראש, עם הצדק שלי אני אלך, גם אם יתלו אותי מהאזניים אני אעמוד על שלי, נגרם לי עוול, אתם לא רוצים להבין. חבל. אני לא מפגר, לא פסיכי, אני נורמלי לכל דבר..."

שירות המבחן והממונה על עבודות השירות

5.       ביקשתי מהנאשם מספר פעמים להסכים לפנות לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר. סברתי כי במקרה דנן יש חשיבות מיוחדת לכך, שכן אם יסבור שירות המבחן כי יש מקום לשלב את הנאשם בטיפול, ישרת הדבר היטב הן את האינטרס הציבורי והן את האינטרס של הנאשם ומשפחתו. הנאשם סירב לכך. עוד ביקשתי לשלוח את הנאשם לקבל חוות דעת מהממונה על עבודות השירות. בעיצומה של החלטתי בתום דיון הטיעונים לעונש, הודיע לפתע הסנגור כי הנאשם מוכן לשתף פעולה עם שירות המבחן ועל כן שלחתיו לקבל חוות דעת מהממונה ולשירות המבחן לקבלת תסקיר.

ואולם לקראת סוף חודש אוגוסט הודיע הממונה כי הנאשם לא התייצב לפגישה שנקבעה לו ולאחר בירור נוסף שלי עם הסנגור, הודיע הסנגור כי הנאשם אינו רוצה ואינו יכול לבצע עבודות שירות. אשר לשירות המבחן, זה מסר תסקיר בקשר לנאשם. ניתן לומר כי התסקיר חיובי ביותר. מתוך התסקיר עולה כי מלבד התיק דנן, לא פתוחים נגד הנאשם תיקים נוספים. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם, אשר בעברו היה מכור לסמים וביצע עבירות שונות, עבר תהליך של גמילה, אינו צורך סמים, ניתק קשריו השוליים ועובד כיום באופן עצמאי בשיפוצים ואינסטלציה. קצינת המבחן ציינה כי האירוע נושא כתב האישום היה אירוע חד פעמי, בו היה הנאשם חסר אונים אל מול התנהגותו הבעייתית והאלימה של בנו, ונעדר כלים להתמודד. עוד עולה מהתסקיר כי כיום משולב הקטין ביחידה לקידום נוער ביפו, ניכרת מידה של התקדמות במצבו של הקטין, במיוחד לאור שיתוף הפעולה האינטנסיבי של אביו, הנאשם, עם המטפל. קצינת המבחן ציינה כי לפי דברי המדריך של הקטין, הנאשם מלווה את הקטין ליחידה ומשתף פעולה עם הצוות, מאפשר ביקורי בית ומשתף בקורה עם הקטין מחוץ ליחידה. התרשמות היחידה מהנאשם הינה כי מדובר באדם פתוח, עקבי, אכפתי, הנעזר בגורמים המטפלים בבנו הקטין.

המסקנה הסופית של התסקיר הינה כי לאור ההתרשמות משיפור במצבו של הקטין, לאור שיתוף הפעולה של הנאשם ביחס אליו עם גורמי הטיפול, שירות המבחן מעריך כי הסיכון להישנות התנהגות בעייתית פחת באופן משמעותי. לאור זאת ועל מנת לשמר ולחזק את השינוי המתואר, רואה השירות חשיבות בהמשך מעורבותו בעניין הקטין ועל כן ממליצים על העמדתו במבחן של שירות המבחן, למשך שנה, במהלכה יעקוב השירות אחר מצבו של הקטין, כמו גם אחר המשך שיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי הטיפול ביחידה לקידום נוער.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

6.       הערכם החברתיים המוגנים הם שמירה על שלמות גופו של אדם בכלל ושל קטינים, בפרט, שמירה על בטחונם האישי של בני האדם, שמירה על כבוד האדם והגנה על ערכי המשפחה ותחושת הבטחון שאמורה להיות לקטין בחיק משפחתו.

7.       מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית. לחומרה עומדת בראש וראשונה העובדה שהפוגע הוא אביו של הקרבן, מי שאמור לשמור עליו ולהגן עליו. עוד לחומרה יש לזקוף את ביצוע המעשה בפרהסיה, בחצר בית הספר. העובדה שמדובר גם באגרופים וגם בבעיטה, כשהקטין שכוב על הקרקע, גם היא נסיבה נוספת לחומרה. מצד שני לא עולה כי נגרמה פגיעה פיזית בקטין כתוצאה מהתקיפה, והעובדה שמדובר ב מקרה יחיד וחד פעמי היא נסיבה חשובה לקולא.

8.       מדיניות הענישה הנהוגה: הצדדים לא הגישו פסיקה בהתייחס למקרים דומים, אך דומה שבנסיבות שכאלה מדיניות הענישה מתחילה ממאסרים מותנים ועד מאסרים בפועל, לרבות מאחורי סורג ובריח, לתקופה של עד 12 חודשים.

9.       אין מדובר בעבירה ש קדם לה תכנון. ההיפך הוא הנכון. מדובר במעשה שהוא תוצאה של אבדן שליטה רגעי.